שבוע טוב לכל מכובדיי,
שמי יוכבד. אני בת כמעט שלושים ואחת, "ומככבת" בתור נערת ליווי בכמה דירות דיסקרטיות. על שום מה ולמה? דירות דיסקרטיות, כמו שהשם שלהן מרמז, הן דירות מסורתיות, אך בוודאי אתם תמהים כרגע ושואלים את עצמכם – כיצד דירות דיסקרטיות שונות מהדירה המסורתית שלכם? אז ראשית כל, בדרך כלל, דירות דיסקרטיות בעלות רמות עיצוב יוקרתיות, מאוד מזכירות חדר בבתי מלון, דירות דיסקרטיות דיסקרטיות כמובן ואינטימיות, ויש בהן משקאות אלכוהול או אפילו ג'קוזי. והיום אשתף אתכם במפגש הראשון שלי בתור נערת ליווי, לפני כמה שנים טובות, באחת מאותן דירות דיסקרטיות.
הלקוח הראשון שלי היה הלקוח שמצאתי בעצמי. גם אני הייתי רגועה לגמרי בדרך לדירה הדיסקרטית ותוך כדי. ורק במונית, בדרך הביתה, פרצתי בבכי קורע לב. בעצם, אפילו לא הייתי מוטרדת, זה היה פשוט… אני אפילו לא יודעת מה זה היה. חודשיים לאחר מכן, הצטרפתי לסוכנות ליווי. ובאותו יום הביאו לי את הלקוח הקבוע הראשון שלי. בכל פעם הוא שילם על חצי שעה, אבל תמיד הצלחנו לגמור תוך עשר דקות עד חמש עשרה דקות מקסימום.
באופן כללי, אני דווקא נהנית רוב הזמן. אך בבטן התחתונה תמיד מדגדגים לי… פרפרים. אני חושבת שזו ציפייה. מהלא נודע: מי יהיה הלקוח הבא, מה הוא יהיה: יקיר וחביב, או לחלופין אידיוט גמור. אז בלילה הראשון הייתי עצבנית בטירוף. נכנסתי לדירה דיסקרטית מגניבה, מתעוותת בעצבנות בלובי, חושבת רק שאף אחד לא היה מנחש מי אני ולמה אני כאן. אני אפילו לא יודעת איך שרדתי את הנסיעה במעלית. אני הלכתי לחדר, בקושי דופקת על הדלת. הלקוח פותח אותה ואומר, "היי. שירי?" – זה הכינוי לעבודה שלי. אבל מרוב פחד שכחתי הכול ואמרתי: "לא, אני יוכבד", נתתי לו בטעות את שמי האמתי, מה שבדרך כלל ממש לא קורה. הכול עבר מהר, עשר דקות עד רבע שעה. הלקוח היה אדיב ומסודר. המקום היה באזור טוב. באופן כללי, היה לי מזל. במהלך כל שנות העבודה ראיתי אותו עוד כמה פעמים. הוא תמיד היה נדיב בטיפים…
